ההברידיים (מנדלסון)
(1809–1847)
אוברטורת ההברידיים (בגרמנית: Die Hebriden), אופוס 26, הידועה גם בשם מערת פינגאל (אנ'), היא אוברטורה קונצרטנטית שכתב המלחין פליקס מנדלסון-ברתולדי ב-1830 בעקבות טיולו באיים ההברידיים שלחופה המערבי של סקוטלנד. הגרסה הסופית הושלמה 1832 ובוצעה לראשונה 1833 בברלין בניצוחו של מנדלסון עצמו. ביצוע האוברטורה אורך כ-11 דקות.
למרות הגדרת היצירה כאוברטורה קונצרטנטית היא עומדת בפני עצמה ולא מהווה הקדמה ליצירה אחרת. עם פרסום היצירה היא נכנסה לרפרטואר המקובל של תזמורות והיא מבוצעת עד היום. מנדלסון הקדיש את היצירה לפרידריך וילהלם הרביעי שבאותה תקופה היה יורש העצר של פרוסיה. העותק המקורי של האוברטורה שמור בספרייה הבודליינית באוניברסיטת אוקספורד.[1]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1829, בעקבות הזמנה מהחברה הפילהרמונית המלכותית (אנ'), מנדלסון הגיע לביקור באנגליה. אחרי הביקור באנגליה הוא המשיך לסקוטלנד שם החל לכתוב את הסימפוניה השלישית (אנ') שלו הידועה בשם "הסקוטית". במהלך הטיול בסקוטלנד הוא הגיע לאי סטאפה (אנ') באיים ההברידיים שלחופה המערבי של סקוטלנד. האי ומערת פינגאל (אנ'), מערת הבזלת המרשימה לחוף האי, הותירו על מנדלסון חותם עמוק כל כך שמסופר שהוא כתב את נושא הפתיחה של האוברטורה מיד כשראה את המקום. עוד בהיותו בסקוטלנד שלח מנדלסון מכתב לאחותו פאני בו כתב את נושא הפתיחה של היצירה והוסיף[2]:
כדי שתביני עד כמה ההברידיים השפיעו עלי באורח יוצא דופן, אני שולח לך את הכתוב מטה עליו חשבתי כשהייתי שם
מנדלסון סיים לכתוב את היצירה בדצמבר 1830[3] וקרא לה Die einsamen Insel (האי הבודד). מאוחר יותר הוא הכניס שינויים באוברטורה והחליף את שמה ל Die Hebriden (ההברידיים). בנוסף, מנדלסון השתמש גם בשם "מערת פינגאל". גרסה זו של האוברטורה בוצעה במאי 1832[3] בלונדון בניצוחו של המלחין האנגלי תומאס אטווד. הגרסה הסופית הושלמה ביוני 1832[3] ובוצעה לראשונה בינואר 1833 בברלין בניצוחו של מנדלסון עצמו. ב-1834 בית ההוצאה למוזיקה ברייטקופף והרטל פרסם את היצירה בשם Fingalshöhle (מערת פינגאל) ומאז היצירה ידועה גם בשם זה.
האוברטורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
אוברטורת ההברידיים (באדיבות MUSOPEN) |
| לעזרה בהפעלת הקובץ |
מתוך מכתב שמנדלסון שלח לאחותו פאני.
היצירה כתובה בסולם סי מינור. למרות שהיצירה מוגדרת כאוברטורה, כלומר פתיחה המשמשת הקדמה ליצירה אחרת, היא עומדת בפני עצמה, דבר שהיה מקובל במוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית. האברטורה שואבת השראה מדימויים חוץ מוזיקליים, המבטאים את התפעמותו של מנדלסון מהנוף שנגלה אליו, ובכך היצירה מהווה דוגמה מוקדמת לפואמה סימפונית.[4]
האוברטורה מורכבת משני נושאים מרכזיים. הנושא הראשון, הפותח את היצירה, אותו מנדלסון כתב בזמן טיולו, מצייר תמונה של סירה המתנודדת בים סוער כשלפתע נגלית המערה. הנושא השני של האוברטורה מתחיל בתיאור הים הרגוע כשהויולות יוצרות תחושת גליות. בהמשך, הנושא השני מתפתח לשיא הדרמטי של היצירה שמעביר את תחושת הים הסוער סביב.
תיזמור
[עריכת קוד מקור | עריכה]היצירה כתובה עבור תזמורת המורכבת מהכלים הבאים: שני חלילי צד, שני אבובים, שני קלרינטים, שני בסונים, שתי קרנות יער, שתי חצוצרות, טימפני וכלי קשת.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל מוזיקה קלאסית | ||
